אין להכחיש כי שנות ה-90 היה תור זהב אמיתי לסרטים. אני יכול לדבר רק בעצמי, אבל בתור נער בתקופה ההיא, היו לא מעט סרטים שהשפיעו עלי. כמובן, הרבה מה לעשות עם זה אם לאונרדו די קפריו כיכב, אבל הייתה גם סיבה נוספת למה אני עדיין אוהב את הסרטים האלה היום: האופנה. בזמן חסר מושג הוא תמיד המכונה הכי הרבה שיש לכן סרטים רבים אחרים שצריך לחגוג גם הם.
נכון לעכשיו, הודות לאובססיה המתמשכת שלנו לנוסטלגיה ושנות ה-90 שהן טרנד מרכזי עבור אביב/קיץ 2020 (שלא לדבר על האהבה שלנו ל שנות ה-80 ואופנת שנות ה-70), אני פונה לסרטים הקלאסיים האלה יותר ויותר בשביל השראה לארון בגדים. המשיכו לגלול ל-11 הסרטים שאני צופה בהם מחדש כדי לעזור להתלבש עכשיו.
האם היית בכלל נערה מתבגרת בשנות ה-90 אם לא היית "קל כמו נוצה, נוקשה כמו קרש" עם בני הזוג שלך בלילה? המלאכה הוא אחד מהסרטים שיישארו כאחד האהובים עלי בכל הזמנים. אמנם ניסיונות ריחוף אולי היו מטומטמים, אבל הגותי-פוגש-בית ספר-ילדה היא אחת שתמיד אנסה לשחזר. קרדיגנים שנלבשו על חולצות לבנות זה מה שאני אוהב כאן.
קאט פנימה 10 דברים שאני שונא בך היה כל כך מרענן. היא לא ניסתה להיות פופולרית - לא היה אכפת לה. התלבושות שלה היו שילוב של קפוצ'ונים, חולצות טי עם שרוולים ארוכים ומכנסיים קרביים. מראה שאני לובשת היום בשמחה.
ייתכן שהעבודה היום של שרה מישל גלר הייתה ללבוש עור כדי להדוף ערפדים (באפי לנצח), היא גם שיחקה באחד הסרטים המגניבים ביותר בתקופה ההיא: כוונות אכזריות. בתור קת'רין המניפולטיבית, היא התעסקה כולה בחשיפת חלקים ושמלות מחבקות דמות. חָצוּף.
כמעט שכחתי מהסרט הזה, אבל איך יכולתי? בזמן עכשיו ואז הסרט התרחש בשנות ה-90, יש פלאשבקים לשנות ה-70. דמותה של כריסטינה ריצ'י רוברטה הייתה השחקנית ואהבתי אותה בגלל זה. בלי שמלות מצוירות, אלא חולצות טי וג'ינס מתרחבים.
אי אפשר להכחיש שכשג'ני מתבגרת (בגילומה של רובין רייט שאין דומה לה), הייתה לה מלתחה מדהימה.
כשזה מגיע לתלבושות הבמה, רייצ'ל של וויטני יוסטון נכנסת שומר הראש מנצח. אני אתעל את הלוק שלה בשכמייה בסתיו/חורף הקרובים.
שמלות בייבידול בשילוב עם פלטפורמות זה בעצם כל מה שרציתי ללבוש במהלך שנות ה-90. עכשיו, למרות שאולי אין לי לאן לצאת ללבוש את זה כרגע, אולי כדאי לחשוב על זה לעונת המסיבות העתידית.
למרות הנימה הגותית הייתה זו השמלה השמימית הלבנה של וינונה ריידר שבאמת תפסה את עיני. מחוץ לכתף ושרוולים ארוכים עם הכפתורים מלפנים? כן בבקשה.
בכנות, זו הייתה מחווה למשחקה של קורטני קוקס שלא חשבנו כל הזמן, "רגע - זאת מוניקה!" כל הזמן שצפינו לִצְרוֹחַ. גם התלבושות הנועזות שלה תמיד היו גולת הכותרת, במיוחד ז'קט הפלואורו הזה.
החולצה הזו היא מה שהתחיל באהבה עם חולצות גברים מודפסות. הדמיון מחדש המודרני של רומיאו ויוליה מאת באז לורמן העניק לנו את המראה המדהים הזה של חלקו תחת גולש, חלקו ילד מוכן. ומאז לא הצלחתי להוציא את זה מהראש.
