לפני כחודש הייתי בחדרי ההלבשה ב של מארקס וספנסר חנות ריג'נט סטריט, מנסה שמלת חלוק ארוכה עם הדפס פרחים. יצאתי מהתא שלי כדי לבדוק אותו במראות הקהילתיות, כאשר הבחנתי באישה, בערך בשנות ה-50 לחייה, נותנת לי פעם אחת. היא הודיעה לי מייד שאסור לי לקנות את השמלה, מכיוון שהיא, לדעתה, "מוזרה מדי". למרות שהיא לא התכוונה להעליב של ממש, זה עדיין הדהים אותי באותו הרגע עד כמה המושג "פרועפי" מיושן מרגיש. באופן דומה ל"ספינסטר" ו"עוזרת זקנה", המילה "פרומפי" היא אחד מאותם מונחים ספציפיים למגדר שמזמנים תמונות של נשים מבוגרות לבושות בלבוש אפרורי ולא אופנתי. אני לא יכול לחשוב על מקבילה גברית. ובכל זאת, שם הייתי, עורך אופנה בן 28 מנסה א שמלה זה בקושי יכול להיחשב משפר דמות או בדרך כלל "מחמיא", ואתה יודע מה? לא יכולתי להיות יותר מרוצה.

בין אם מדובר בצלליות נפחיות, צווארונים בצורת עוגה, קוי מכפלת עגולים או שרוולים באורך מלא, בניגוד למה שהגברת המלתחה עשויה לומר, השמלה ה"פרועית" מעולם לא נראתה מגניבה יותר.

בין אם זה נפילה שטיחים אדומים, על המסלולים של אלכסנדר מקווין וארדם או בעיצובי שמלות הערבה של גרטה גרוויג נשים קטנות,

2019 הייתה חגיגה של כוחה של הגאווה. "מה זאת אומרת מטומטמת? משעמם, לא סקסי, לא מודרני, לא צעיר, לא חדש... המילה הזו, כמו הרבה מונחי גנאי אחרים לנשים, היא גילאייסטית וגם סקסיסטית", מסבירה פרופסור קרולין מאיר, דוקטורט ומחברת פסיכולוגיה של אופנה. "פעם האופנה הכתיבה טרנדים והצרכנים עקבו אחריהם, אבל זה השתנה בשנים האחרונות, ועכשיו, הצרכנים מראים לתעשיית האופנה מה הם רוצים. נשים מחליטות בעצמן מה מושך ומה מחמיא”.

הודות ל אינסטגרם והצמיחה הדרמטית של קניות מקוונות, אופנה סוף סוף מונחת בידי הצרכן, וזה משנה את הדרך שבה מותגים ניגשים לעיצובים שלהם. רק תסתכל השמלה המנוקדת של זארה- תופעה שראתה מידי מנומר צנוע הופך ויראלי במשך כמה שבועות. הוא צבר קהל עוקבים וכתוצאה מכך טען לחשבון אינסטגרם משלו @hot4thespot (לא יכולת ללכת ברחוב בלי לחלוף על פני לפחות שלוש נשים לבושות נקודות). עם הגזרה הענפה שלה, קו המכפלת הארוך יותר וקו הצוואר הגבוה, אני בספק שרבים היו מייחדים את השמלה הזו להצלחה מסחרית המונית, ובכל זאת הוא אומץ לחלוטין על ידי ציבור הקניות, והכי חשוב, נלבש על ידי מגוון רחב של אנשים בגילאים שונים ובמבנה גוף.

האנה גייל לובשת את השמלה המנוקדת של זארה.

"הדבר הגדול בשמלת זארה (הדבר שנראה שמטריד כל כך הרבה מומחי אופנה) הוא שכולם, לא משנה הצורה או הגודל שלהם, נראים בו בדיוק אותו הדבר: כמו אוהל עליז ונקודתי", טענה בה העיתונאית בריוני גורדון שְׁבוּעִי טֵלֶגרָף טור. "סופרת אחת אמרה שהשמלה גרמה ללובשים להיראות, בהתאם לגילם, בהריון או כמו אן ווידקומב. וכאן הגענו לגרעין הסנוביות: תדהמה מכך שנשים יקנו שמלה על סמך מידת הנוחות שהיא גורמת להן להרגיש, במקום עד כמה היא מושכת להן להיראות".

בריוני מגיע ללב הסוגיה: אם "פרומפי" שימש באופן היסטורי כמונח המשמש לפטר נשים בגיל מסוים ולהזהיר נשים צעירות נגד - חלילה - ללבוש כל דבר שיכול להיחשב "לא מחמיא", מגמה זו מסיטה את הפוקוס מה מבט חיצוני (ולעיתים קרובות גברי), ובמובן רחב יותר, מאפשר לצרכן לחקור נרטיבים חדשים סביב למה אנחנו מתלבשים ומי אנחנו להתלבש עבור.

אחרי הכל, למה נוער חייב להיות שם נרדף ליופי ולהזדקנות עם היעדר? ומדוע עלינו להרגיש מחויבים להתאים את עצמם לתפיסה יחידה של מה מושך?

בעוד שהחולצה ה"פרומטית" אולי הגיעה לכותרת הקרשנדו הקיץ עם השמלה המנוקדת של זארה, הטרנד היה, ב בטווח הארוך יותר, הבטיחה את מעמדה בקאנון האופנה הודות למספר חדשניות חדשניות מעצבים.

"Horror Vacui היה אחד מהחדשנים שלנו עבור S/S 18, והשקנו את בת שבע במאי 2018. שניהם היו להיטים מיידיים עם הלקוחות שלנו, מכיוון שהם קיבלו על עצמם את הסגנון הספציפי הזה בצורה מאוד מודרנית", אומר קאסי סמארט, ראש תחום בגדי נשים ב-MatchesFashion. "המראה הוא מאוד תכליתי, ועבור רבים מהלקוחות שלנו, סגנון הלבוש הצנוע הזה הוא אלגנטי הדרך להיות סקסית מכיוון שהיא פחות ברורה מסגנונות מודעים לגוף, אבל הצללית גם מחמיאה מאוד.”

מעצבת סקנדי, ססילי באנסן, היא אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים ביותר של 2019 בכל הנוגע לעניין שמלות חלוק, עם העיצובים הגחמניים שלה בסגנון נעלי לילה. "עם שמלות אני תמיד מחפשת דרכים להסתיר ולחשוף את גוף האישה, לעטוף ולעטוף, להתבונן בחושניות ובנשיות, למצוא דרכים חדשות לפרש זאת", מסבירה באנסן. "נשים נוקטות בגישה רגועה יותר וחסרת מאמץ לאופנה. הם מרגישים צורך להיות נוח. עם אחת מהשמלות שלנו, אתה יכול ללבוש אותה למסיבה ואז לזרוק אותה כשיגיע יום שני רק כי זה מה שאתה רוצה ללבוש".

אם צללית שעון החול שיקפה את המסורתיות של שנות ה-50 ואת חצאית המיני את השחרור המיני שלשנות ה-60, אז אולי ה"קצפת" חָלוּק הוא התוספת שלנו לספרי תולדות האופנה. שמלה שמסמלת שינוי אצל נשים שמכתיבות מה הן רוצות ללבוש, ומתעלמת מאחד העלבונות שנזרקו עלינו לא פעם במאה האחרונה. "מה שמושך או מחמיא הוא סובייקטיבי, וגם כשאנחנו מרגישים שאנחנו נראים במיטבנו, הצופים שלנו עשויים לחשוב אחרת. הדבר המעניין הוא שכשאנחנו מאמינים שאנחנו נראים טוב אנחנו מרגישים יותר בטוחים". מאיר אומר.

עלייתה של השמלה המפגרת לא אומר ששיפוט מועבר לאחר מכן על אלו שבוחרות ללבוש גזרות מחבקות יותר (תאמינו או לא, את יכולה להיות פמיניסטית ולאהוב גופנית). אני, למשל, רוצה להיות מסוגל לעמוד בחדר הלבשה בשמלה לא חטובה או בהדפס זועף כל השאר חוץ ממני עלולים לשנוא, בטוחים בידיעה שהאנשים סביבי פשוט לא יתנו א לעזאזל.