בכל פעם שאני חושב על פירותי תַמרוּקִים, מוחי עובר מיד אל "מחסום היופי" של עצמי בן ה-13. הייתי בן 13 בשנת 2002, אז אתה בטוח שמלאי האיפור שלי כלל צלליות נוצצות, אבקת נצנצים, הכי מבריק ליפ גלוס (כמו ה-Lipglass של MAC או טוב ישן לנקום Juicy Tube), מסקרה של דראגסטור (עדיין לא יכול להשתבש עם Great Lash של מייבלין), וכמובן ה הניחוח המתוק ביותר יכולתי למצוא.
היה לי אוסף גדול של בשמים ותרסיסי גוף עם ריח של מנגו, אבטיח, תות שדה, תפוח, תפוז - אתה שם את זה. שמתי אותם בסיבוב על סמך מצב הרוח שלי או לאן הלכתי. אבטיח היה ללבוש בריקודים ובמסיבות בבית הספר. מנגו והדרים, למסיבות בריכה. תפוחים ותותים? טוב ללבוש יומיומי, בכנות. אני מניח שהטרנד אז היה להריח מספיק טוב כדי לאכול?
אני לא כאן כדי לדפוק את הניחוחות המתוקים מאוד של הכאבים המוקדמים. ריח אחד של בושם פירותי יכול לשלוח כל אחד לטיול נוסטלגי. ותקשיב, הדברים האלה בֶּאֱמֶת הריח טוב. אבל בשנים שחלפו מאז, כשעברתי משנות העשרה שלי לשנות ה-20 ועד עכשיו לשנות ה-30 לחיי, שמתי לב למגמה של ריחות מורכבים יותר שעדיין יכולים להיות מתוקים אבל לא בדיוק סכרינים. מתי בחירת ניחוחות
אבל לאחרונה, הקדשתי מחשבה שנייה לבשמים פירותיים, בעיקר בגלל שהם כאלה כך שונה מאותם ניחוחות מוקדמים. חלקם משלבים פירות עם ריחות קרקע יותר. אחרים כל כך קלים, וזה מושלם לחודשים חמים יותר. ויש כאלה שהם חזרות שובבות של ניחוחות מהעבר. בקיצור, אתה לא הולך להריח כמו סלט פירות. אני נמכר בהם עכשיו.
מוכנים לחזור לרכבת הבושם הפירותי? תסתכל על כמה ריחות ראויים לציון למטה.
הניחוח הזה קרוב ככל שתגיעו לבשמים הפירותיים האלה של פעם, בצורה הטובה ביותר. יש לו תווי פרי של אבטיח ותות בתוספת עלי קסיס, שושנת מים ורודה, יסמין, פרנג'יפני, וניל, אלגום, פרלינה ועצי סחף.
