השחקן וויטני פיק הוכרז כדוגמן הדובר החדש של הניחוח Coco Mademoiselle של שאנל, ו Who What Wear UK קיבלה גישה בלעדית למסע של Peak להפוך לפנים החדשות של האייקון רֵיחַ.
זה יום חמישי אחר הצהריים בפריז, ווויטני פיק, רכלנית ו הוקוס פוקוס 2 כוכב, לא סיים זמן רב לצלם את קמפיין קוקו מדמואזל. כעת לבושה בחולצת טריקו לבנה מוגבהת יחד עם זוג ג'ינסים בגזרה משובחת של ג'ינס כחול בהיר - הכל שאנל, כמובן - עם עורה זוהר שערה נפילה יוצאת דופן של תלתלים, השחקן הצעיר משליך את מגפי האופנוענים השחורים שלה ואז מתמרן את עצמה ברגליים משוכלות על סַפָּה. פיק פורץ לחיוך, נוטף התלהבות שמחה ואהבה שאפשר להרגיש בכל קפל בחדר. המסר ברור: וויטני פיק הגיעה.
השחקן בו-זמנית רגוע ונינוח, נמרץ ומונפש וחביב אך שליו. עם זאת, מהר מאוד מתברר שאמנות להישאר בשקט - בין אם זה בגוף או במוח - אינה מצב המשחק הטבעי שלה. Labyrinthic היא אולי הדרך הטובה ביותר לתאר את מסלול השיחה עם הפסגה רבת הפנים. יש את הגילויים המעופפים והפנטסטיים; היא מודה שהיא מחקה את חייה של מבקרת אוכל שמצלמת את עצמה מנסה ומדרגת קינוחים מפטיסרי צרפתיים מפורסמים רבים. "ממש יכולתי לאכול קינוחים כל יום למשך שארית חיי", היא צוחקת. ואז, בנזילות נבונה, השיח עשוי לעבור לטיפול בסוגיות חברתיות כבדות יותר, כולל הכוח וההשפעה של מדיה חברתית, זכויות נשים ("אנחנו ממש הולכים צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה") והכורח של לא להתנצל עימות. ("אם אנשים לא מסכימים איתך, זה בסדר.") זה בהחלט לא עומק ורוחב השיחה שהיית מצפה מילד בן 20. אבל בואו נהיה ברורים. פיק הוא לא בן 20 רגיל.
שיקוף של דורה, היא משדרת תחושת חופש עוצמתית - החופש להציג את עצמה לעולם בבהירות ובחוצפה רבה, החופש להיות בדיוק כפי שהיא עכשיו ובעתיד בכל הצמידות והניואנסים שלה, החופש להיות מי שהיא בוחרת להיות ולעשות מה שהיא בוחרת לַעֲשׂוֹת. היא נחרצת להפליא בגישה, להפליא. עם זאת היא שומרת על קסם וסקרנות לגבי העולם. פיק, הפנים החדשות של קוקו מדמואזל, מתאימות כהתגלמותה המודרנית של גבריאל שאנל צעירה, אישה שבגיל 20 שינתה את נרטיב על המשמעות של להיות אישה וכבר במסע להיות האישה, החדשנית והאייקון שתשנה את עולם האופנה והאופנה יוֹפִי.
כשהיא נכנסת פנימה, משתפת כמה היא נמרצת על ידי שאנל, העיניים של פיק רוקדות מהתרגשות. "זכור, היא עלתה בתקופה שבה לנשים לא באמת היה שום חופש", מוסיפה פיק, הטון העמום שלה מכוסה ביראה. "ובכל זאת היא מצאה דרך דרך חברה שהייתה מגבילה עבור נשים, והיא המשיכה להתמיד לעבוד על האומנות שלה, ליצור דברים." המילים שלה מתרחקות, אבל פיק חד משמעית: "קוקו שאנל היא זו ילדה. היא לא שגרתית". הקשר, ככל הנראה לא סביר, בין ילדה קנדית שנולדה וגדלה באוגנדה על ידה אמא ויתומה צרפתייה שהפכה לאחד מהאייקונים המשפיעים בעולם ביצירה עצמית לא מיד ברור. עם זאת, אם מקלףים את שכבות חייהן של שתיהן, זה מספק הקבלה מפתיעה בין שתי הנשים הללו משתי תקופות שונות, שתי תרבויות שונות ושני דורות שונים.
המעבר מאוגנדה לקנדה הוא אחד שזכור לשיא כ"מעבר מוחלט". "הייתי צריך ללמוד הכל מחדש. זה היה מעבר קשה עבורי", היא אומרת. ובעוד שהייתה בקנדה אולי נראתה קרובה יותר לשאיפות שהיו לה להיות שחקן (היא גדלה לאהוב זה כל כך רייבן), לא היו לה קשרים כלשהם, מה שגרם לה לחשק שלה לחלום צינור עד ששמעה פרסומת ברדיו לשיחת ליהוק של ערוץ דיסני. היא, ללא ניסיון קודם או הכשרה או חברים בתעשייה, הלכה באומץ לאודישן.
תחושת החוצפה הזו נכונה גם לגבי גבריאל שאנל עצמה. מבלי שרוב ידעו, היא גדלה בבית יתומים אך פילסה את דרכה בחברה והפכה לאחת הנשים המשפיעות ביותר בהיסטוריה, וזה מרשים במיוחד בהתחשב בהומוגניות. אבל שאנל מעולם לא פחדה להיות מנוגדת. התחושה המוקדמת והחיבוק של השונה היא אחת מהתכונות הרבות שהניעו את שאנל קדימה. אמרו כי שאנל טיפחה סוג אחר של נשיות, כזו שהלכה לחלוטין נגד הגזרה. בתקופה שבה נשים היו לבושות בסלסול ותאטרליים, שאנל הייתה שיעור בחופש מאילוצים ומינימליזם. שמלות תלמידות צווארון לבן ושייטות קש היו חלק מסימני הסגנון המוקדמים שלה. מאוחר יותר, היא אמרה, "אנשים צחקו על איך שהתלבשתי, אבל זה היה סוד ההצלחה שלי. לא נראיתי כמו אף אחד אחר".
בנושא הסגנון של שאנל, פיק נשענת פנימה עם ברק בעיניה. "אז רק לאחרונה גיליתי תמונה שלה עם אטיין בלסן, שם הם די לבושים אותו הדבר, לובשים חולצה לבנה עם עניבה ומכנסי רכיבה. ולבשתי פחות או יותר את אותו בגד. אני אמצא את התמונה האמיתית. זאת אומרת..." היא אומרת בקול רך כשהיא גוללת בטלפון שלה כדי לחשוף תמונה שלה לבושה באנסמבל כמעט זהה. "אני יודע שזה אולי נשמע נדוש, אבל כשראיתי את זה, הדהדתי עם זה לגמרי. אני אוהב שהיא עשתה את הבחירות האלה כי זה מה שהיא רצתה לעשות. היא הייתה מאוד יחידה לגבי זה. זו הייתה הדרך שלה להצהיר. וככה הרגשתי כשהייתי צעיר יותר. לא הזדהיתי בלהיות סופר נשית או ללבוש שמלות. גדלתי בעיקר עם הבגדים של אחי כי הייתי כזה ילד. אז לדעת שהיא די עברה את אותו מחזור, את התחושה הזו של 'אני לא רוצה להיות כל כך עצבנית ולא נוחה - אני רוצה להיות חופשי לשוטט ולהיות חופשי לרוץ ולחוות את אותם הדברים כמו שכל אדם עושה.'" הניצחון בפניו של פיק אומר זאת את כל.
החופש לחבק ולחגוג בדיוק את מי שאתה לא משנה היכן אתה נמצא במסע שלך הוא משהו שפיק מתלהב ממנו. "אם לצטט את נינה סימון, 'חופש בשבילי זה לא פחד'. כשגיליתי אותה", היא נזכרת בנחרצות, "ניסיתי מאוד להיות מישהי אחרת. אבל אז הקשבתי למוזיקה שלה, ראיתי את הראיונות שלה, את הסרטים התיעודיים שלה... בדיוק איך שהיא דיברה על עצמה, איך שהיא דיברה על החיים, איך שהיא הייתה גאה להיות מי שהיא, של התרבות שלה, מאיפה היא... אני אוהב את המרד שלה, ואני מאוד אוהב אותה". יש אישה הרבה יותר קרובה לבית שכנראה יש לה את הלב של פיק יותר מאשר לסימון: אותה אִמָא. "היא גידלה אותי עם ערכי הליבה האלה ועם תחושה חזקה מאוד של עצמי שאין לי צורך לקבל או לאהוב או אפילו לרצות אותי. אתה יודע למה אני מתכוון? אז היא תמיד אמרה לי להיות אני", היא מוסיפה.
חלק מהמסע העוצמתי הזה כדי להיות עצמה במלואה פירושו לעזוב את הבית בקנדה ב-2020. זה היה כאשר היא עברה לניו יורק, וזה הוכיח נקודת מפנה. "בשנתיים האחרונות שחייתי לבד, היה לי זמן להרהר. לבדי במרחב שלי, הבנתי, הרגשתי הכי בבית שהייתי אי פעם. וזה בגלל שלא פחדתי לנסות דברים חדשים", היא אומרת. "לא פחדתי לאכזב אף אחד, להופיע או להיות מישהו אחר. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שלא נחנקתי מציפייה". הוויתור הזה על הציפיות של אנשים אחרים ופשוט ללכת בדרכה שלה הם חלק ממה שפיק מחשיבה כטיפול עצמי. "בשבילי, טיפול עצמי זה לא 'אני הולכת להישאר בבית ולעשות מסיכת פנים ולראות סרט'. אני עושה את זה בכל מקרה", היא מודה בצחוק. "טיפול עצמי, מבחינתי, הוא באמת רק לעשות כל מה שמזין אותי, מה שעוזר לי לשים את הגרסה הטובה והאמיתית ביותר של עצמי בחוץ." היא גם אומרת את זה כולל את מה שהיא מריחה: "שמתי ניחוח כצורה של טיפול עצמי". השיחה פונה באופן טבעי לכך שהיא כעת הפנים של קוקו מדמואזל. פיק מעוניינת להבהיר שהיא הגיעה לריח מרצונה. הקשר המיוחד של פיק עם קוקו מדמואזל, היא מסבירה, עבר כעת, תמיד, הרבה מעבר למפגש הראשוני שלה עם הריח. "יצא לי לבנות מערכת יחסים עם קוקו מדמואזל שחופפת כל חוויה שאי פעם הייתה לי עם הניחוח בעבר", היא אומרת. "לא לעתים קרובות אתה זוכה ללמוד כיצד נוצר הבושם שאתה עונד. אני לובש את זה, ואני כמו, 'כן, זה אני'".
והדרך של פיק ללבוש את הניחוח היא לא פחות מטקסית. "כשאני יוצא מהמקלחת, אני שם את קרם הלחות שלי, אני עושה שמן, אני מניח את הבושם שלי, ואני גם שם אותו על הבגדים שלי ועל השיער שלי. בלי [הבושם שלי], אני לא שלמה", היא אומרת. התחושה הזו של להיות "שלמה" היא המפתח לאופן שבו פיק מתגוררת ומתקיימת בעולמה. "כשאהיה שלם, אני יכול לתת את עצמי במלואו. אני יכול להיות פגיע לחלוטין. אני יכולה להיות פתוחה ומקבלת", היא אומרת. "אם אתה מתכוון לעזוב את הבית ולהתמסר לכולם, אני חושב שאתה תמיד צריך להרגיש מאוד שלם. הניחוח שלי הוא 'השלם' המושלם".
קוקו מדמואזל הוא ניחוח חזק ועדין כאחד, צעיר אך בטוח בעצמו, מפתה אך לא פרובוקטיבי, מודרני אבל קלאסי... זה השתקפות מושלמת של פיק, שגם הוא מרובד בנוחות עם מעודן פרדוקסים. "אני אוהבת להיות בלתי צפויה", היא מסכימה. "כן, בעבודה שלי אני עוסק במבנה, אבל מעבר לזה, אפילו איך שאני בוחרת להתלבש מדי יום, אני אוהב את הבלתי צפוי, וזו הסיבה שאני אוהב את קוקו מדמואזל. זה לא משאיר יותר מדי..." היא משתתקת במחשבה ומתחילה לחפש את מילותיה. זה אולי מאמת למה התכוון יוצר-הבושם של שאנל אוליבייה פולז' כשתיאר את הניחוח כ" שילוב מעניין שפשוט קשה לתאר - בשאנל אנחנו תמיד מדברים על רמה מסוימת של הפשטה בתוכנו תַמרוּקִים."
לאחר הפסקה ארוכה, פיק, שאפשר לטעון שאפשר לתאר גם כהתגלמות של המורכבות הזו, נוחת עם משהו שלא רחוק מהרעיון של פולג'. אולי זה בגלל שבדיוק כמו גבריאל שאנל עצמה, לצמצם את הריח לכדי תו אחד יהיה לא מספיק ולמען האמת בלתי אפשרי. "יש מיסטיקה, מסתורין", אומר פיק בחולמניות על קוקו מדמואזל. "זה לא מצייר תמונה גדולה מדי או מלאה. זה משאיר מקום לדמיון לנשים לגלם את הניחוח באינדיבידואליות שלהן, אולם הן רוצות שהאישיות שלהן תזרח. וכאשר יש לך את הניחוח הנכון, זה נותן לך אווירה של ביטחון. יש בזה דואליות יפה".
כל זה אמר, פיק מאמינה שהריח, בדיוק כמו שאר היצירה שיצרה גבריאל שאנל, פשוט מדבר בעד עצמו. בהתייחסה לעבודתה שלה, בין אם בתפקיד משחק ובין אם היא משתמשת במצע שלה כדי לייצג את הדור שלה, היא אומרת, "זה לא דורש הרבה דיבור על עצמך כדי לשכנע אנשים לתמוך בך.... אני חושב שהעבודה שלך צריכה לדבר בעד עצמה."
ובכל זאת, פיק מבינה את החשיבות של רשת תמיכה חזקה. "אני חושב לעבור לניו יורק בגיל 17, להיות בתוכנית כמו רכלנית- איפה זה מציג אורח חיים עילית - וחשיפה לכל כך הרבה דברים וחוויות... אני חושב שקל ללכת לאיבוד בסצנה, בהוליווד". כשהיא מדברת על "לשמור סביבך אנשים שמזין את נשמתך", היא מתכוונת למשפחתה וגם ל"משפחתה הקטנה בניו יורק", המורכבת של חברתה הטובה מהתיכון וכן של יצירתיות ש"הגדילו מאוד את הטעם שלי בכל דבר, מספרות ועד קולנוע צרפתי". משל גבריאל שאנל מעגל התמיכה כלל משוררים, מוזיקאים, אמנים ושחקניות כמו מיסיה סרט, איגור סטרווינסקי, ז'אן קוקטו, סרגיי דיאגילב ואפילו פבלו פיקאסו. "היא הייתה רשת הרבה יותר טובה ממני", מתבדח פיק. "אבל אהבתי שהיא השאירה מקום ליצירת קשרים חברתיים, שהיא התחברה לרשת, שהיא מאוד חכמה בכל מערכת יחסים ומפגש שהיו לה".
האתגרים שהעידן הדיגיטלי מציג בפיתוח קשרים משמעותיים יותר לא הולכים לאיבוד ב-Peak. מצד אחד, "יש לך גישה כמעט להכל באופן מיידי, כל הזמן. באמת שאין יותר מפגשים אמיתיים כי אם אתה סקרן לגבי מישהו, אתה פשוט מחפש אותו", היא אומרת. מצד שני, "זה הנגיש הרבה מידע וגם הפך למקור חינוך וידע על דברים מסוימים שלא היינו שומעים עליהם בהכרח. וזו הבחירה שלך אם אתה בוחר להעלות שם שיחות מסוימות. אתה לא בהכרח מסכים עם כולם, אז זה תמיד יהיה. אבל יש יופי בוויכוח ובשיחה. אתה יכול להסכים לא להסכים ולהיות בעל דעות נפרדות", היא מוסיפה.
כפי שניתן היה לצפות, לפיק אין שום נקיפות מצפון לדבר בכנות על נושאים קוצניים - בין אם זה על מגדר או צדק חברתי. אבל כפי שמסביר פיק, כמעט מבולבל מעצם הרעיון, זה בהחלט לא אסטרטגי. "אני לא חושבת על זה," היא אומרת ברצינות. "אני פשוט קיים וחיה באמת שלי ומשתף את הערכים שלי. ככל שאתה יכול לדבר ולהיות קולני לגבי דברים מסוימים, לפעמים, חשוב יותר פשוט לפעול לפי זה ופשוט לעשות את זה ולתת לזה לדבר בעד עצמו. אני אף פעם לא מנסה במודע להציג גרסה מסוימת של עצמי. אני רק מקווה שאם זה נשמע לי הגיוני, אז מישהו אחר יהדהד עם זה. כולנו - הדור הזה, הדור שלי - מנסים לעשות כמיטב יכולתנו לעשות כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לקדם דברים".
ובכל זאת, כשהיא יוצאת למסע החדש הזה שמסמן פרק חדש ומשמעותי בחייה, פיק מתרגשת, מסרבת לאפשר לשום דבר לדכא את האופטימיות שלה. "אם אתה מחפש שליליות בכל דבר, אתה תמיד תמצא אותה, אז אתה רק צריך לשים את עצמך בחוץ. זאת אומרת, בואו נודה בזה", היא אומרת, קורנת כשהיא מתייחסת לתפקידה החדש. "זה לא קורה כל יום". אז היא ממשיכה להיות מונעת מהמורשת של גבריאל שאנל. כשהיא חושבת על מה שהיא רוצה שתהיה המורשת שלה, פיק שוב מציגה את רוח הצחוק שלה. "האם זה לא יהיה מצחיק אם המורשת שלי הייתה שאני מריח טוב?" היא אומרת. ואז כאילו בקסם, פיק מציגה את תפיסת הדואליות שבה השתמשה כדי לתאר את הניחוח קוקו מדמואזל. היא לוקחת רגע לדממה עם מחשבותיה ואז מגיבה בכנות יפה: "בכנות, אני חושבת שזה פשוט. אני מקווה שאנשים יחשבו שמעולם לא ניסיתי להיות משהו אחר מלבדי". בדיוק כמו קוקו.
