לאחר שהמושבים הראשונים לאמריקה דרכו על היבשה, ההיסטוריה מספרת לנו שצריך מספר שנים לפני שהמתנחלים הצליחו להעביר את המיקוד שלהם מהישרדות בלבד לעיסוקים כאלה כפי ש ייצור רהיטים. ככל שחלף הזמן, הרהיטים החלו להתפתח מתועלתניים בלבד לאופנתיים.
סגנונות עבודות עץ אמריקאים עברו מספר תקופות, וכל אחת מהן הושפעה רבות החומרים הזמינים באזור כמו גם היצירות שנבנות על ידי אנגלים וצרפתים בעלי מלאכה. ישנן 12 תקופות דומיננטיות של סגנונות ריהוט אמריקאים, אם כי לרבות יש תת-ז'אנרים שאולי היו פופולריים אך קצרי מועד. רבות מהתקופות הללו חופפות וקיבלו משמעות אזורית, אך להלן 12 הראשיות.
הבנת התקופות הללו חשובה לעובד העץ המודרני מכיוון שהיא מאפשרת לעצב ריהוט שמתאים לז'אנר מסוים ובונה יצירות ירושה העוקבות אחר המסורתיות טכניקות.
אמריקאי מוקדם (1640 עד 1700)
התקופה האמריקאית הקדומה הייתה באמת התקופה הראשונה שבה החל להופיע סגנון מובהק בתוך פריטי ריהוט במושבות שחרגו מעשיות בלבד. גילופי נוי, דקים, לוחות מוגבהים ופניות עץ היו סימני ההיכר לתקופה זו. רוב הנגרות היו מזן תות וחיטוב, עם עץ אורן, דובדבן, ליבנה, מייפל, עץ אלון ופירות כגון תפוח הכולל את רוב עץ קשה ועצים רכים המשמשים לחתיכות אלה.
קולוניאלי (1700 עד 1780)
התקופה הקולוניאלית הושפעה רבות מיצירות מאנגליה בתקופה זו (כולל וויליאם ומרי, המלכה אן וצ'יפנדייל), אם כי הגרסאות האמריקאיות נטו להיות הרבה פחות נוי ויותר שמרני. גימורים היו לרוב לכה שמן, צבע או שעווה מעל כתם. מפרק זנב היריעה החל להופיע ביחד עם מפרק המפרקים והחידות כמעבר מהתקופה האמריקאית הקדומה. מהגוני, בוקיצה ואגוז שימשו בעיקר יותר בתקופה זו.
פנסילבניה הולנדית (1720-1830)
התקופה ההולנדית בפנסילבניה התאפיינה בהשפעות גרמניות כבדות. היצירות היו פשוטות ותועלתיות, עם העיטור השולט בסצנות צבעוניות בעבודת יד. הריהוט מתקופה זו כולל קווים ישרים, סיבובים פשוטים ורגליים מחודדות עשויות אגוז, אלון ואורן.
פדרלי (1780-1820)
התקופה הפדרלית הציגה מגוון סגנונות נוי כגון שינויי חבטות, שיבוצי עצים מנוגדים ליצירת צורות ועיצובים והתאחדות עם ציפויים מנוגדים כגבולות דקורטיביים. החלקים של תקופה זו הפגינו אלגנטיות חיננית עם השפעה צרפתית ואנגלית כבדה. חומרה הייתה בדרך כלל פליז במגוון צורות שנמצאו בטבע.
שרתון (1780-1820)
תקופת שרתון הייתה הסגנון שהופץ ביותר בתחילת המאה ה -19. נקרא על שם מעצב אנגלי תומאס שרתון, התקופה בהשתתפות נשענה במידה רבה על ציפויים וריפודים עשירים. גילופים היו בדרך כלל שמרניים, כאשר חומרת פליז מורכבת משכה את העין. מפרקי זנב זנב היו סימן היכר לתקופה זו.
האימפריה האמריקאית (1800-1840)
תקופת האימפריה האמריקאית קיבלה יותר השפעה מהצרפתים מהאנגלים, עם דגש רב יותר על זרועות מעוקלות, רגלי קבריולה וכפות רגליים מקושטות, כפות או טפרים. עמודים תומכים בפינות השידות והזכוכית במקום לוחות מוגבהים היו גם הם סימני ההיכר של תקופה זו.
שייקר (1820 עד 1860)
תקופת השייקר נקראה על שם תנועה דתית של התקופה, והשפעת הרהיטים הייתה פשוטה ותועלתנית. המראה היה בעיקר קווים ישרים, חומר מושב ארוג או מקל, כפתורי עץ בסיביים בסיבוב ונגרות נעילה גלויות.
ויקטוריאני (1840 עד 1910)
התקופה הוויקטוריאנית, הקרויה על שם מלכת אנגליה ויקטוריה, שימשה כניגוד חריף מאוד לתקופת השייקר. ריהוט ויקטוריאני הוא רשמי, משוכלל ושופע. הריפוד של תקופה זו תאם את העיצובים המעוטרים של העץ, עם מחט ושטיח מעטרים רבים מהיצירות המורכבות ביותר. אגוז שחור, אלון, מייפל ואפר היו חומרי בניין נפוצים באותה תקופה עם שיבוצי סיסם להבדיל.
אמנות ומלאכה/שליחות (1880 עד 1920)
תקופת האמנות והאמנות מסמלת עוד תקופה מינימליסטית בעיצוב רהיטים. עור היה כיסוי ריפוד נפוץ של התקופה, כנראה יותר מסיבות מעשיות מאשר עיצוביות. לַכָּה, לַכָּה, ושעווה היו גימורים נפוצים במגוון רחב של העצים בהם השתמשו בתקופה זו.
ארט נובו (1890 עד 1910)
תקופת הארט נובו הושאלה ממספר תקופות קודמות, עם גילופי נוי משוכללים ושיבוצי פורניר המקוזזים בחומרת פליז וכרום. הריפודים בתקופה זו היו ממגוון בדים מפוארים, כולל קטיפה, שטיחים, עור ופשתן.
תחייה מסורתית (1920 עד 1950)
תקופת התחייה המסורתית סימנה תחייה של תקופות קודמות, בעיקר התקופות הקולוניאליות והפדרליות, שהוחזרו על ידי הביקוש העממי. תקופה זו נשענה על שיבוצים ופורנירים מורכבים יחד עם סיבובים חטובים לקישוט מה שהיה בעיקר קווים ישרים.
מודרני ופוסט-מודרני (1950 ועד היום)
התקופות המודרניות והפוסט-מודרניות היוו סטייה בוטה מההשפעה האנגלית והצרפתית והתקופות של המאות האחרונות. במקום זאת, תקופה זו נשענה במידה רבה על השפעות אסיאתיות ואפריקאיות. תקופה זו הציגה רהיטים הבנויים ממספר חומרים המיוצרים בהמונים כגון דיקט מעוצב, מתכות ופלסטיק.
