ברוב טורנירי השחמט, סביר להניח שתשמעו שהמארגנים משתמשים ב"מערכת השוויצרית "כדי לקבוע זיווגים. כמעט כל טורניר בו משתתף שחקן מועדון משתמש במערכת זו, למעט אירועי סיבוב מדי פעם. להלן מבט מהיר כיצד פועל פורמט הטורניר הפופולרי הזה.
יסודות
המערכת השוויצרית שימשה לראשונה בטורניר שחמט בציריך בשנת 1895, וכך זכתה לשמה. בטורניר עם מערכת שוויצרית, שחקנים לעולם לא חוסלים. במקום זאת, שחקנים משויכים בכל סיבוב. מספר הסיבובים נקבע מראש, והמנצח הוא השחקן שצובר את רוב הנקודות עד סוף הטורניר.
עובדה מהנה
שחקנים בדרך כלל מרוויחים נקודה בודדת על ניצחון וחצי נקודה על תיקו, אם כי אחרים מערכות ניקוד אפשריים.
בכל סיבוב, כל שחקן מזווג מול יריב שיש לו אותו או מספר נקודות דומה בטורניר.
כללים וריאציות נוספות
בטורניר שחמט במערכת השוויצרית, המארגנים מנסים לתת לכל שחקן מספר דומה של משחקי לבן ושחור עד סוף האירוע. המארגנים מדרגים שחקנים בכל קבוצה על פי מערכת דירוג שבה השחקנים מופרדים לחצי עליון ותחתון. שחקנים במחצית העליונה של כל קבוצה משויכים לאחר מכן לשחקנים במחצית התחתונה.
למשל, אם יש שישה שחקנים בקבוצה המובילה, שחקן מספר 1 ישחק נגד שחקן מס '4, שחקן מס' 2 יעמוד מול שחקן מס '5 ושחקן מס' 3 יתמודד מול שחקן מספר. 6. מערכת זו ידועה מבחינה טכנית בשם "המערכת ההולנדית", על פי FIDE, איגוד השחמט הבינלאומי. אבל שיטת זיווג זו עדיין נחשבת לחלק מהמערכת השוויצרית והיא צורת הזוגיות הנפוצה ביותר בטורנירים בשווייץ.
וריאציית זיווג נוספת של המערכת השוויצרית היא מערכת מונראד, המשמשת לעתים קרובות בטורנירים שנערכים בנורווגיה ובדנמרק. במערכת זו הזוגיות שונות במקצת מאשר במערכת ההולנדית. באותה קבוצה של שישה אנשים, למשל, שחקן מס '1 יזווג נגד שחקן מספר 2, שחקן מס' 3 יתמודד מול שחקן מספר 4, ושחקן מספר 5 יתמודד מול שחקן מספר 6.
קביעת הזוכה
בשתי שיטות ההתאמה, שחקנים אינם יכולים לשחק את אותה יריבה יותר מפעם אחת באותו טורניר. באירועים גדולים יותר, שחקנים מאותו מועדון או בית ספר מונעים לעתים קרובות לשחק זה בזה בסיבובים מוקדמים או במשחקים שלא יהיו להם השלכות על הענקת פרסים. בסוף ה טורניר, השחקנים מדורגים לפי הציונים המצטברים שלהם. אם יש שוויון, המנצח נקבע לפי סך הציונים של יריביו. הדירוג הסופי, במקום השני, השלישי, המקום הרביעי וכן הלאה נקבעים באותו אופן.
