לעולם לא הייתי מיישם את המונח מינימליסטי על ארון הבגדים שלי, אבל משהו קרה לפני יותר משנה והתכוננות בכל בוקר מאז הייתה (משמעותית יותר) משב רוח: הפסקתי לקנות את כל רצונות ההדפסה שלי והתחלתי להשקיע בפשטות בגדים. אפשר לומר שהייתי מכור לדפוס ועכשיו אני פוריסט שנולד מחדש. שלא תבין אותי לא נכון, אני עדיין אוהב הדפסה. אבל פעם לא הייתי יכול לעבור ליד חלון החנות אם מוטיב חדש היה מושך את עיני.
ניתן למצוא כל סוג של תבנית בכל צבעי צבע בארון שלי: פייזלי, פרחים פסיכדליים, טלאים, נקודות, נמר, ארגיל, מופשט, דיסי, גיאומטריה, טרטנים, פסים, חדש, וינטאג ', מעצב, רחוב הראשי... אתה מקבל את תְמוּנָה. או שאתה? כי בעלות על אוסף כה כבד להדפסה אינה תורמת לחיים עמוסים. שום דבר בארון שלי לא עבד בהרמוניה - וכמי שמעריך גם שינה וגם עבודה פרודוקטיבית, זה היה רחוק מלהיות אידיאלי.
כן, יכולתי ללבוש סדרה של חצאיות עם הדפס שעווה עם צווארון רגיל, אבל קל מדי להתעייף מהצהרה כזו. זה היה גם מסובך לשייך את הפריט הזה לכל אחת מישויות הקולניות האחרות, כי אם אני באמת כנה כאן, התנגשות הדפסה היא לא הצד החזק שלי. זה בשביל טיפוסים הרפתקנים כמו סוזי בועה
מאיירת האופנה ג'ני וולטון היא תמיד מקור לסגנון מסוג זה.
אני לא אומר שלעולם אל תקנו הדפס - לכולם מגיעה השמחה הזו, במיוחד כשיש כל כך הרבה אופציות נהדרות העונה- אך על ידי אפס מצרכים מעניינים ורבגוניים במקום זאת גיליתי את הדברים הבאים:
א) אני מקבל הרבה יותר בלאי מכל מה שיש לי עכשיו.
ב.) הוצאתי את ההדפסים שאינם מושכים את תשומת ליבי, ולכן הורדתי את הארון שלי.
ג) קיצרתי את הזמן שלוקח לי להתכונן ב -30 דקות. החלום, נכון?
גלול מטה כדי לראות ולרכוש את סוג הפריטים המתמצא בהם אני מתמקד. אולי השגרה שלך פתאום תיראה פחות מלחיצה ...
האם יש לך התמכרויות לאופנה שאתה רוצה לשבור? הודע לנו בתיבת ההערות למטה ...