תופתעו מכמה פעמים אני מבקר את הסנדלר השכונתי שלי בכל חודש נתון. סוף סוף גיליתי, כפי שהודה בעצמי נַעַל מכור, ששמירה על ההנעלה שלך היא חיונית אם אתה לא רוצה שהאוסף שלך יהיה דלת מסתובבת של סוליות שבורות וחלומות בסגנון מנופצים. נכון, זו הוצאה נוספת לתחביב יקר ממילא, אבל אם זה אומר שאקבל שנה נוספת מאיזה מועדף עקבים, זה הרבה יותר חסכוני וידידותי לכדור הארץ מסתם לקנות זוג חדש בשביל זה.
זה אומר שהצלחתי למצוא סנדלר מיומן מספיק שאני סומך עליו עם פראדה ו טופשופ כאחד, ושאני מבלה הרבה זמן בשיחה איתו. הוא אוהב לשוחח, והשיחה הממוצעת שלנו נמשכת כ-45 דקות. אבל הוא די מאוכזב ממני רוב הזמן. לפעמים אני לא מביא את הנעליים שלי לפני שאני נועל אותן (שביתת התנהגות רעה מס' 1), יש לי נטייה לזמש צבעוני (כנראה, זה לא תורם לחיי מדף ארוכים - שביתה מס' 2) ולדעתו, אני עורך אופנה די קל דעת (שביתה מס' 3). הטיעון שלו הוא שאני צריך להשקיע בבגדי עור שחורים הגיוניים, אבל אני מתחנן להבדיל.
לאחרונה, לאחר שלקחתי כמה זוגות מטומטמים של נעלי עקב של Office עם חתולים, נדהמתי לראות את ההתלהבות שלו. השמעתי ששקלתי לזרוק אותם - רק בסביבות 60 פאונד לפופ, יצא לי מהם לא מעט עונות וחשבתי שהמשחק שלהם כנראה נגמר. כמה טעיתי. גורו הנעליים המקומי שלי הודיע לי שנעלי אופיס (שנועלו גם על ידי סלבס בריטים רבים כולל
כדי לחגוג את תקופת החיים החדשה של הנעליים הישנות שלי - והתחלה למערכת יחסים פוטנציאלית של הנעלה עבורך - הנה הסגנונות החדשים שהייתי קונה מ-Office היום...